תככים ומזימות בחדר ההלבשה/ סיפור מונדיאלי

מדי פעם אני פוגש כמה חברים וותיקים בחוף הים. אני חושב שהם היחידים ששומרים חסד נעורים להיותי כדורגלן עבר מיתולוגי (קנה מידה תיכון על), הם תמיד רואים אותי, ובאים לי בהפוכה עם השאלה: "תגיד, אם היית משחק במשחק בינארצי, היית מחליף חולצה או זורק ליציע?" מפורשות אני עונה להם שהייתי מחליף ולא זורק. לא חבל? שיהיה אוסף לאחיינים שלי.
אבל כשחזרתי הביתה התחלתי להתחבט בשאלה הזו, אולי כדאי לזרוק לקהל? ככה אחשוף איזה קעקוע סקסי ויהיה לי יותר כוסיות, אולי גם אני אזרוק את המכנסיים כמו די ליביו הארס הקטן. אולי.
הרהרתי והרהרתי עד שצלצול טלפון החריש את אוזני, היה זה גרנט: "אני רוצה אותך ביורו 2004, חסר לי חלוץ". בדיוק כתבתי משהו ל"וואלה!" ולא היתה מזיקה לי איזו נסיעה לחו"ל.
 "כן למה לא", אמרתי לו,  "רק תגיד לסטוצ`ינסקי  שזה 'שרבני' ולא 'שהרבני'. תמיד דוחפים לי את ה- ה בשם משפחה וזה די חשוב כי זה מודפס על החולצה, ולמה לסבך את השדרים של היורו ספורט? גם ככה קשה להם". גרנט צחק, ואמר שיסגור לי את הפינה הזאת.
כל המחנה אימון חשבתי רק על דבר אחד: לזרוק את החולצה ליציע או להחליף אותה עם שחקן אחר. לזרוק או להחליף? בחימום, במשחקונים, בארבע על ארבע, בריצות בהרים- רק על זה חשבתי. החלטתי שאני מחליף וזהו.  ה-19 שלי  היה פנוי  וחשתי הקלה כי עד לא מזמן היה את החוק המטומטם הזה של פיפ"א  שכל ההרכב חייב להיות מ- 1 עד-11 , אבל אני מהילדים משחק עם ה-19 בגלל סקילאצי הגמד. בסדר, בסוף פיפ"א הבינו את העניין הזה שלנו ,של השחקנים, כקופירייטרים של מספרים.
משחק ראשון שיחקנו נגד הולנד, המטרה הייתה ואן-ניסטלרוי למרות שהייתי מחליף בשמחה משקפיים עם דוידס, אבל אני לא אוהב "אוקלי" אז ואן-ניסטלרוי היה האופציה הראשונה, אבל לא הייתי חד מספיק, וגם די התרגשתי. מה, אני ארוץ אליו 'בוא נחליף חולצה'? דברים כאלה צריך לסגור עוד במנהרה.
בנאדו היה יותר מהיר והם החליפו בינהם. הסתפקתי בקוקו. דומה לאילי גורליצקי, אבל בכל זאת, ברצלונה וזה.
במשחק השני נגד צרפת סימנתי כבר במנהרה להנרי שבסוף המשחק אני מחליף איתו חולצה. הבן זונה לא עמד במילה שלו, הוא החליף עם נמני. "ססססאמק יא כושי צרפתי" סיננתי. כל כלב בי ג'י יומו. הסתפקתי בטרזגה
משחק שלישי החלפתי טקטיקה. כל הדקה האחרונה קירקרתי סביב ראול כמו איזה אהבל, וצעקתי על קייסי שאני לוקח אותו אישית, את ראול, שמתי גם גול משהו טוב במספריים במשחק הזה, אז קייסי הקשיב לי.
נגמר המשחק, סימנתי לו על החולצה וקרצתי לו  קריצה כזאת של מסכן, קריצת 'תעשה מערוף',  ראול הבין את המסר; "גוד גול", הוא אמר לי והחלפנו. לבניון יצא העשן מהאוזניים, ואני אפילו לא יודע ספרדית. פיני בלילי סינן לי "חכה, חכה".  לך תעשה גבות אמרתי לו.
נגד לטביה…  אני אגיד לכם את האמת… לא היו לי הרבה אפשרויות, מה אני אחליף חולצה עם פרוחננקובס? יש לי אותו פה בקריית שלום. החלטתי לזרוק את החולצה לקהל, הייתי חייב פעם אחת לפחות. בשביל הרזומה נו.
ברבע גמר כבר הייתי תותח, אחרי הגול שלי נגד ספרד,  והראיונות שהענקתי לכל רשתות הטלוויזיה החלטתי שאני לא עושה שום צעד, כולם יחכו בתור, הפעם אני בוחר. הוגרלנו שוב נגד צרפת, הבקעתי באיזה דרדלה והפסדנו 3:1 .
 בסיום המשחק זידאן בא אלי כמו גדול ועשה לי סימן עם העין של בוא נחליף, טפחתי לו על הכיפה והחלפנו.
הנרי? לא היה לו אומץ להסתכל עלי, נפגשנו אחרי זה בסט של אחת הפרסומות של "אדידס", הוא בא אלי להתנצל, אמרתי לו "זה בסדר תיירי, אני מעל זה".

 

                                                  (פורסם לראשונה ב"וואלה ספורט", תקופת יורו 2004)

 

*עוד מונדיאל מהזווית שלי בהמשך

*לעידכונים ורשימות חדשות מהאתר שלי לחצו כאן
 
 
 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ה  On מאי 31, 2006 at 8:01 am

    הנה זה שוב מגיע-התקופות האלה שאם את לא מבינה
    כלום בכדורגל, המעגל החברתי שלך מצטצמצם לנשים בלבד.
    ה-שבמונדיאל 98 מישהו הסתלבט עליה ושאל אותה מה דעתה על זינדין זידאן, והיא שאלה בתגובה-מי זאת
    אבל איכשהו בכל זאת נהנתי מהסיפור

  • דרור פויר  On מאי 31, 2006 at 1:27 pm

    גדול!

  • בועז  On מאי 31, 2006 at 3:57 pm

    אהבתי מאוד!..
    " "רק תגיד לסטוצ`ינסקי שזה 'שרבני' ולא 'שהרבני'. תמיד דוחפים לי את ה- ה בשם משפחה וזה די חשוב .."

  • אודי שרבני  On יוני 1, 2006 at 1:04 am

    תודה חברה

    "ה", לא מתאים לך ליפול כאן בנקודה הזאת, זה נראה כאילו כותבי טורים כאלה או אחרים (אני לא אנקוב בשמות) "חינכו" אותך להגיב כך

    פויר ובועז- הימרתי ביני לבין עצמי שתגיבו.. או יותר נכון אלה שיגיבו כאן…
    שמח שאהבתם

  • אודי שרבני  On יוני 2, 2006 at 11:55 am

    הופס… היו פה עוד 2 תגובות שנמחקו לי בטעות
    ("גארי ליניקר" ודבורית איתכם הסליחה

  • ה  On יוני 3, 2006 at 1:51 pm

    ניסיתי להבין למה התכוונת ובאמת שאין לי שמץ? על איזה כותבים וטורים אתה מדבר? ולאיזה חינוך התכוונת?

  • אודי שרבני  On יוני 3, 2006 at 5:25 pm

    הכוונה בליפול, או יותר נכון לאן ליפול היא שהקוראים של אותם בעלי טורים, מייצרים מהלך הפוך; נכנסים לחליםפה המחשבתית הזאת ומתנהגים כמוה; "בעלי שוב פעם קופץ כמו קוף ורואה 11 שרצים עם כדור" או שמנגד הגבר שוב צריך להסביר מה זה נבדל וכו'…
    זה כאילו "החינוך" שהמילה הכתובה חינכה אותנו איך לחשוב (אבל על זה באמת במאמר אחר)
    אבל היי, זה כדורגל, וזידאן הוא זידאן הוא? נכון

  • ה  On יוני 3, 2006 at 7:18 pm

    אבל צפייה במשחקי כדור שעממה אותי עוד לפני שידעתי לקרוא. אנחנו היינו הראשונים בבניין עם טלבזיה צבעונית, ובכל משחק ששודר בצבע היו התכנסיויות אצלנו בבית ואני זוכרת שהכרחתי את עצמי לשבת לצפות עם כל השכנים-כי בטח יש בזה משהו אם כל הבניין בא אליינו לכבוד זה
    ועדיין השתעממתי לגמרי

    אולי זה בכלל החינוך של ההורים שלי ולא של כותבי הטורים (שקבלו ממך כאן יותר מידי קרדיט). בכל מקרה- אין לי סבלות לתקופת מונדיאל הזאת

  • הדר  On מאי 17, 2009 at 11:41 pm

    היי אודי זה הדר ^^ אחלה בלוג שמור על קשר 😀

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: