דמות השחקן כדמות השחקן/ ראיון עם יובל סמו מהרצועה

רמת החייל זה לא מקום טוב להיות בו מלצר, יגיד לך כל אחד. אלפי אנשים עם חולצות בתוך המכנסיים משוטטים להם בשעות הקבועות של הפסקת הצהריים ומחפשים מקום לאכול. יש להם תלושים של הסכם קבוע עם מסעדות הסביבה ואף פעם אין להם טיפ.
אנשי התלושים של ההסכמים הקבועים לא סוחבים איתם ארנק  אף פעם
רמת החייל התפתחה, יגיד לך כל אחד. יותר מזה, רמת החייל היא עבד של המשפט "רמת החייל התפתחה" ולא יכולה אלא להתפתח יותר ויותר;  פעם היה  שם רוקסן וכל זה. פעם היה  מוכר קרח עם עגלה- סוס וכל זה. כתיבה אסוציאטיבית חייבת להיפסק.
(מתוך:  "רמת החייל זה לא מקום טוב להיות בו מלצר")
 
                                                            ****

 

צילום שחף הבר

סולומניקו ה-3 הגיע לאולפני מימד ברמת החייל על סירה. יום לפני פורים, אני הולך לראיין אותו-  דמות פיקטיבית שהשחקן יובל סמו משחק בכשרון אדיר, עוד אחת מהדמויות שהוא עושה בתוכנית "הרצועה" של ערוץ "ביפ", תוכנית שסביבה מתאגדת עדת מעריצים, כזאת שנהנים לכנות אותה  בטלוויזיה של היום  "מסטלנים ועד אנשי תקשורת". פעם זה סתם היה  "מ-8 עד 80" מכליל קצוות. פעם אנשי תקשורת ממילא היו בני 80. פעם אני אגיע לעניין עצמו.
(מתוך: "פיסקה שנייה, אוי פיסקה שנייה", כולל הלהיט-  "פיסקה שנייה").
 
                                                            ****
יובל סמו ואני יושבים בין הצילומים, משהו כמו רבע שעה של דיבורים והפסקה של שעה כל פעם. לא הייתי מתחלף איתו. הוא מתיישב מולי אחרי החזרה של לפני הצילום לבוש בתור סולמוניקו.
נראית מאופק בחזרה, אפילו קצת לחוץ
"מה שקורה בגלל שתמיד אני משתולל בחזרה והם שומעים את הבדיחות, אז אחרי זה בצילומים הם מן הסתם פחות צוחקים."
צחוקים של מי? של האנשי צוות?
"גם מסביב וגם בבמה. אבל בסדר, יותר טוב ככה, עדיף לשמור את זה."
(פאוזה).
תגיד, איך הגעת לרצועה?
"עשיתי עם עוזי וויל אז את "8 דקות", וקיבלתי הצעה. היה תפר כזה בתוכנית בדיוק שאורי גוטליב החליף את טל ברמן, ואז הגעתי".
 וההחלטה  להיות שחקן?
"וואו חלום ילדות, שהגיע בגיל מאוחר יחסית, 25 אני רק אז התחלתי. עד אז הייתי נורא סגור וביישן, ואז זה התפוצץ, כל השנים של המאגר הפנימי. לא הייתי בטוח, נשארתי בבית עם דילמות. לא היה לי אומץ עד הסוף."
היה לך משבר בגלל זה, הרגשת שאתה לא ממצה את החיים שלך?
"בטח. עד שנהייתי שחקן הייתי חצי בנאדם.  זה כאילו לא אתה. באיזשהו שלב הגיע איזה שבר שלי, וזה עשה את התפנית. רגע דרמתי חשוב בחיים שלי  שמשם רק נשאר לעשות את זה."
בחיים הפרטיים?
כן, רגע קשה שזה עשה את התפנית.  זה או ללכת עד הסוף עם האמת שלך או ש-"
אתה מברך את הרגע הזה, את השבר הזה?
"שמע, אני זוכר את עצמי בתקופות לא נעימות; "אתה לא טוב מספיק, אתה לא כזה מוכשר", מן דיכוי כזה והלכתי לחפש את עצמי. נסעתי  לארצות הברית,  למזרח, באתי ללימודי משחק טעון דברים, מגיע עם סוג של חבילה."
                                                            ****
תמיד לשחקנים האלה יש איזה משבר. תמיד לכותבים האלה יש איזה משבר. תמיד לנהגי האוטובוס האלה יש איזה  משבר. תמיד לקופאיות האלה  יש איזה משבר. תמיד לחשמלאים האלה יש איזה משבר. תמיד לעובדי היי טק  האלה יש איזה משבר.  (מתוך: "משברים-משברים, אבל רק אצל שחקנים זה כתוב בעיתונים")

                                                            ****
 
בוא נעבור ל"רצועה" כי אין לנו הרבה זמן, אתה פה בין צילומים. עלו דמויות שלא התחברת אליהם?
"בטח.  בהתחלה, חיפשנו. היו כל מיני דמויות שבהתחלה אתה לא כל כך מבין. זה שילוב של היוצרים ואתה זה הולך ביחד.  שילוב שלהם ושלי ביחד, אתה יודע רעיונות שלהם והביצוע שלי עם הרעיונות שלי. כשזה קורה- יוצא ניצוץ מגניב כזה, של הביחד."
קח סיטואציה היפותטית, מעין שאלה של אחד תמורת אחד: אתה שלם עם עצמך לגבי המשחק שלך, הדמויות, אבל אין לך אף תגובה מהקהל.  
"לא קשור. אתה עושה משהו שאתה שלם וגאה איתו- והוא לא נגע באף אחד, אז זה לא מספיק טוב".
למה, זה המבחן של טוב?
"לא. מה זה טוב? זה גם דיון בפני עצמו. אם נגעת באנשים-אם עשית להם חיוך או סוג של אושר. או כעס. תמיד אני אומר משהו צריך להיות או טוב, או לא טוב. אם זה באמצע זה עובר ליד. עשיתי לדגומא את "8 דקות", עם עוזי וייל, מאוד נהניתי, וזאת תוכנית שבלשון המעטה לא ראו הרבה".

איזה דמות שלך מהרצועה הכי פחות נגעה באנשים?
"אני דווקא אגיד לך ממי אני הכי מופתע-  פישנזון. היא די מינורית וקטנה אבל מצד שני  דווקא מפתיע אותי כמה כן אוהבים אותה. "
היא הכי פחות-
"לוחצת?"
פחות מוחצנת
"כן, הכל בקטן, הכל שם בשקט, הופתעתי  כמה הרבה אוהבים אותה, כי תמיד אני מרגיש שם שאני לא עושה מספיק".
קורים מקרים בחיים האישיים שלך שאתה נמצא בתוך סיטואציה מסויימת ואז אתה מדמיין מה הדמות הייתה עושה?
"כן, כל הזמן. אתה גם חי את זה כל יום. תראה, המשחק בשבילי זה סוג של תרופה. נגיד אתה בדיכאון , כעס גדול, רבת עם מישהו, לא יודע מה,  אתה הולך למקומות האלה של היצירה, של לעבוד על דמות, אתה שוכח מהכל."
אתה יכול לשחק עם זה כבר? בחירה של  במודע  להיכנס ולצאת תוך כדי, נגיד אם יש לך מצב רוח רע-אז אתה אומר טוב אני אכנס לדמות עכשיו בשביל לצאת ממצב רוח?
"זה קורה מעצמו"
לא, אני לא מדבר על ה"בעצמו", אני מדבר על בחירה במודע
"בטח-בטח, חופשי. אתה נכנס לזה, אתה שוכח מהכל, מכל מה שהטריד אותך"
אתה עולה על משהו שמשותף לדמויות שלך מהתוכנית? נגיד נסה לחשוב מהצד של עורך הסידרה או אחד הכותבים, אז איזה כלים יש לך שתדע שהדמות הזאת תהיה מתאימה ליובל סמו
"האמת שלא חשבתי על זה.  לא יודע, אני לא רואה את עצמי- רואים אותי, לא יכול להסביר את זה, אני מרגיש שזה מתחבר, גם בפנים וגם בסביבה. הנה קח את סולומניקו, בזמן שעשו עלינו כתבה בטיים אאוט, בדיוק גיבשנו את הדמות הזאת. הלכתי במסדרונות פה, עשיתי קולות, דמויות, הוצאתי רעשים מוזרים ופתאום אורי אמר לי (גוטליב. פה יעני צריך א.ש)
 תעשה ככה וככה, (עושה קול של זוהיר בהלול) כי תמיד סתם הייתי מחקה אותו. וזה תפס. שילוב של המון דברים ופתאום הכל מתחבר ביחד. אין איזו משוואה לזה".
 יש לך משפט או מניירה שקיימת לפני שיש בכלל דמות?
"בטח. יש שטויות שאתה שומע מאנשים ואני רגיש לזה, ואז אני יודע לאיזה דמות לחבר אותם."
אתה אוגר משפטים, ושומר אותם בכונן דיסק שלך
"לגמרי, לגמרי."
כן, אבל באיזשהו מקום, יש איזה תחרות בין הדמות למשפטים שלה?
"מה זאת אומרת?"
הרי לפעמים משפטים כאלה יכולים לעלות על הדמות. יש משפטים שעושים דמות ויש כאלה  שעולים על הדמות
"זה לא בשליטה. חשבתי על זה, אתה יודע, כשאתה מנסה לדחוף משפט בכוח הוא יהיה כבד. המשפטים צריכים לבוא מהדמות עצמה. הנה, קח את הדמות של גדעון להב".
והנה, לקחתי. הדמות של גדעון להב, אולי הכי אהובה בתוכנית היא כבלון מפוצץ חזור ושוב, סאטירה על שחקני התיאטרון של תחילת קום המדינה; מלאי הפאתוס, תקועי הדיקציה, מלכי ההגמוניה של עצמם. דמות השחקן כדמות השחקן. דמות שנופלת רק בדבר אחד;  בגלל שהיא נעשתה בישראל,  אין  לה אפשרות לגרסה ישראלית.

 

 

צילום שחף הבר

 
                                                            ****
אותו יום לפני פורים של זמן הראיון, לא רלוונטי לאנשי  "הרצועה", אין צורך בתיארוך בשביל להתחפש; פורים הוא עכשיו (בזמן כתיבת שורות אלה) וגם עכשיו (בזמן  קריאת השורות). 
הדמויות של הרצועה מוגדרות יפה על פי יוצר התוכנית (ביחד עם עוזי ווייל) והעורך, ערן פיין: " דמויות שרוצות לגעת בשמיים, אבל יש משקולת ענקית שמושכת אותן למטה".

 
                                                            ****
סולמוניקו, בוא נתחיל איתך. אתה הדמות הכי חדשה בתוכנית, איך הגעת לפה?
"קראו לי לעשות קו, להסיע את האמנים מהבתים שלהם לתוכנית עצמה, הייתה לי סירת משוטים והסעתי את סיגי, את נבאחו, את זוזיה בתקופה ההיא. הייתי עושה להם בארטר."
מה אתה אומר על ראובן בר יותם? הוא הרי היה סולומניקו הראשון, אתה לא מפחד מתביעה?
"אתה יודע, כשאבי סבי סולמוניקו הראשון היה פה לפני בר יותם. הוא גם בכלל לא בארץ, יימח שמו, הוא באמריקה."
גדעון להב, היית לוקח אותו לתיאטרון?

 הדמויות:
 
סולומניקו ה-3
איל ספנות זקן, בעל מבטא זוהיר בהלולי.
אוחז אישה בכל נמל. בעל קבוצת שמשון תל אביב.
אויבו הגדול הוא גילי מוזינסון (הלוויתן הלבן) כדורסלן הפועל תל אביב.
משפטים נבחרים: "בארטר", "כושל בן כושל", "הגלים טולטולו", "אוי יו, יוי".
 
גדעון להב
בכיר שחקני התיאטרון של ישראל.
חובב נערים צעירים, בעל תסביך חנה רובינא,
משפטים נבחרים: "שלווווום!"  "פה זה טלוויזיה?" "זוהי המצלמה?" "הבט, אני – שחקן"

ארנון פישנזון
המאפיונר האשכנזי
במקור מקיבוץ משמר העמק, ממשפחת הפשע פישנזון, בתחנות עם משפחת פומרנץ
משפטים נבחרים : "אני חלק ממשפחת פשע", "אתה לא מכיר אותי", "אני אחסל אותך" "צנור"
 
אראגן אלבאניון
נציג אלבאניה מאולמיאדת הנכים, יהודי ציוני,  בעל פינת אוכל, קטוע גפיים
משפטים נבחרים: "אני אראגן מאלבניה מה בירה שלה טירנה ראיתי שרק שרק 2, ראית?".
 

 


"את מי?"
 את סולומניקו. אתה חושב שהוא יכול להיות משהו שם?
"קודם כל, שלללללללוווום. הבט, הבחור הזה כפי שאני מכיר אותו… ( פאוזה. הלבוש בתור סולמוניקו מפריע ליובל להיות גדעון להב. ממשיך) אני ראיתי את סולמוניקו בתקופה  שהוא שט לו בירקון, אני עשיתי את ההצגה מונקי- דונקי, אני הופעתי בשבת בבוקר בפני קבוצה של נערים, אפילו שניים מהם הגיעו אלי אחרי זה להתקלח. סולומניקו הציע לי טרמפ, לקחנו את שני הנערים איתנו, היה יופי יום שבת.  הוא בחור נהדר, קצת שפם דומה לשלי, אבל זה כבר עניין ש-"
אבל לא ענית לי.  לוקח אותו לתיאטרון?
"בתור ניצב, שיכנס להצגה, יגיד  " כן אדוני" וייצא, יותר מזה לא, לא."
אתה מתנשא עליו
"אני אינני מתנשא, הבחור הזה הוא טינופת הוא לא שווה שום דבר. הוא דייג עלוב שמשחק אותה אוליגרך"
אגב, סולומניקו. אתה קנית את שמשון תל אביב ו-
"אני לא קניתי, אני עשיתי בארטר"
אוקי. יש לך בעיה שזה כבר לא שמשון תל אביב? הם הרי התאחדו עם בית"ר תל אביב
"אני כרגע מתלבט אולי למכור אותם. זה יותר מדי כאב ראש עם כל האנשים. אני פותח קו עכשיו טראנס אטלנטי לניו יורק, אני עומד להתחרות עם ישראייר ואל-על על הקו. זה סולומניקו ליין, זה ישודר היום בתוכנית. אין לי גם זמן לקבוצה וגם להחזיק קו."
פישנזון, אתה יושב בשקט. יש משהו שאתה-
"כל הסיפור הזה קצת מלחיץ אותי, אתה לא מכיר אותי, אני רוצח."
באתי לראיין
"אני יכול לחסל אותך אתה לא תבוא  אליי עם איזה מכשיר ותשאל שאלות. תגיד, אתה רוצה שאני אגרום לך לייצג את ישראל באולמפיאדת הנכים? תבוא תעשה את העבודה שלך ותלך. וואי –וואי, אתה לא יודעי מה קרה…"
מה קרה?
"לא הקלטתי החדר של חני."
בעייה. אבל בוא נחכה עם חני רגע, תגיד אתה חושב שאתה יכול להתנגח בדמויות מעולם הפשע נוסח רוני הררי, או רוזנשטיין?
"אל תנסה לחמם את הגיזרה…"
לא מחמם הוא אמר שאתה מניאק
"הוא לא אמר, הוא יודע עם מי הוא מתעסק. סך הכל אני חבר של כל החברה האלה. יש את המשפחה שמתמודדת מולנו, זאת משפחת פומרנץ מקיבוץ אסא, היא מתחרה בפישנזונים ממשמר העמק, על העיזים, על קו חלוקה של לחמניות."
מה אתה אומר על זה שהתוכנית עושה ממך צחוק ואתה לא מודע לכך?
"התוכנית לא עושה ממני צחוק, אני מכיר את המפיקה, היא לא מכירה אותי. אני רוצח, אני עלול לחסל אותה. אני פגשתי אותה ואת בן זוגה באילת."
נו?
"קיללתי אותם וברחתי."
גם רנו פסקל אמר שאתה-
"רנו פסקל חייב לדעת שבמדינה מתוקנת הוא היה יוצא להורג."
אתה גומר עליו?
"אם אני פוגש אותו בפינת הרחוב, הוא לא מכיר אותי. אני אוציא פנס ויסנוור אותו. פשוט הייתי דוקר אותו, אבל האולר שלי בתיקון. "
סמו, הדמויות השתלטו עליך?
"לא. שום דבר לא השתלט. אני מקצוען חביבי,  אתה מבין? אראגן פשוט לא הגיע הוא בניתוח מנסים לחבר לו ברך".
 והנה נקודה יפה: בתור אחד שענה לי על זה שהדמויות לא השתלטו עליו,  סמו מהר מכניס כמה מילים בתור אראגן, כאילו לא להפלות שום דמות. שלום פנימי ולויאלי של שחקן.
 
                                                            ***
בדרך יציאה מהאולפנים, כמה ילדים שלא יכלו להתאפק עם התחפושת מחכים בצל; המקובלים באמת לא באו מחופשים והם לא יודעים מה לעשות עם עצמם.
צפירה של תחילת פורים זה רעיון שצריך לקחת בחשבון
 
                                                            ***

לעורך,
ההיא שמשחקת את סיגי לא הייתה באותו יום. חבל, אמרתי אולי אני יוציא איזה טלפון.

 

* מתוך המגזין "360 מעלות"

 

 

עוד ראיונות:

עמיר לב

אריק קאנטונה

אריה אליאס

יצחק קלפטר

 

*לעידכונים ורשימות חדשות מהאתר שלי לחצו כאן

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אחת  On אפריל 13, 2006 at 7:06 pm

    וגם סיגי גדולה וכל התכנית הזאת מעולה!

  • ס'  On אפריל 14, 2006 at 1:41 am

    ראיתי אותו גם ב'תיאטרון קצר', בצוותא.
    מוכשר, אין ספק.

  • משה  On אפריל 14, 2006 at 6:19 am

    איך אתה מצליח לחרב ראיון עם כל כך הרבה פוטנציאל.

  • ארכיסקס  On אפריל 16, 2006 at 9:27 pm

    לא מתלוננת, נהניתי מאד פעם נוספת. חולה על הרצועה 🙂

  • קשטן אפיפיור  On אפריל 17, 2006 at 3:19 pm

    כמי שקורא את שרבני כבר תקופה, לדעתי טוב יעשו ברצועה אם יציעו לו שם תפקיד. הוא תפור עליהם.

  • שגיא  On אפריל 18, 2006 at 8:06 pm

    היי, ראיתי את זה באיזה מגזין, 360 או משהו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: