ענבל גבריאלי/ סטופ נגעתי באדום/ רעיון למערכון

פנים. בית קפה. צהריים

 

 

האחים שוני וראובן גבריאלי (כתובית שמות) יושבים בבית הקפה של אחד מחבריהם וקוראים עיתון. לפתע מגיע איש מס הכנסה.

 

                                                            איש מס הכנסה

                                    (לבעל בית הקפה) שלום (מציג תעודה) מס הכנסה. לפתוח קופה

                                     בבקשה.

 

                                                            בעל בית הקפה

                                    ראובן? (ניב קלולסי) ממש כאילו אין לי כח לדברים האלה?

 

ראובן מוציא את הטלפון בעייפות מוחצנת ומחייג.

 

                                                            ראובן גבריאלי

                                    הלו? איפה את? (פונה לבעל בית הקפה) איזה מספר זה פה?

 

                                                            בעל בית הקפה

                                    32

 

                                                            ראובן גבריאלי

                                    32. אבן גבירול 32. כמה זמן? (פאוזה) טוב, ביי.

 

ראובן ושוני חוזרים לקרוא את העיתונים, איש מס ההכנסה מיובש- הבעלים לא סופר אותו, מתעלם. 

 

                                                                 איש מס הכנסה

                                     לפתוח קופה בבקשה! (משחק אותה גבר)

אחרי חצי דקה של שקט, רעש של מסוק, כל שאר האנשים מבוהלים, שוני וראובן אדישים. ענבל גבריאלי נכנסת לבית הקפה עם שק שינה, פורשת אותו על הריצפה ונשכבת עליו.

 

                                                            ענבל גבריאלי

                                    היי, היו לי טלפונים?

איש מס ההכנסה יוצא עם כתפיים שמוטות (אולי אומר "גבריאלי" נוסח "ניומן" של סיינפלד)

 

המערכון אמור להבנות על מוטיב חוזר: ככה כל פעם ענבל גבריאלי מגיעה לכל מיני "הזמנות" של בני משפחתה והחברים המורחבים, ומבצעת "חסינות"; פעם עם שק שינה, פעם עם פטיש ושלט "כאן גרים ענבל ולירן", שקיות של קניות, פיג'מה כאילו היא התעוררה וכו'. כל פעם שוני וראובן מתקשרים אליה, פעם היא מגיעה אחרי שנרדמה עם שיער סתור, פעם באמצע סרט.

אפשרי גם שלירן יתקשר אליה באמצע משחק באמצע התקפה ("מאמי? כמה זמן יקח לך? אני מעריך שהוא יבעט לי עוד חצי דקה")  השחקן מגיע מול לירן והוא מסמן מרוצה "תראה מי פה" (ענבל דופקת מהר שלט "כאן גרים בכיף" על הקורה, ואומרת לשחקן "מצטערת") השחקן ,כמו הפקיד,  מיואש ובועט את הכדור החוצה בזעם.      

 

 

 

*לעידכונים מהאתר שלי ורשימות חדשות לחצו כאן

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: