מכתב ליאיר לפיד

שלום יאיר,
כבר הרבה זמן שמרגיז אותי העליהום שיש עליך; מעין טרנד שכזה, חולצת בנטון במעטפת של דעה.
בוא נהיה כנים, אני לא איש של הכתיבה שלך (ואני מדבר על העיתונאית; ז'אנר בילוש ממילא רחוק ממני ולא בהתנשאות [1]) הרבה פעמים היא מדברת על מצב נתון שלא קיים,  שמתקיים רק אחרי שקוראים אותו, ואני אסביר:
האשה ששואלת מה זה אופסייד בעוד בעלה מפצח גרעינים מול הכדורגל בטלוויזיה מתקיים אחרי שקוראים את זה; זוגות שלמים נהנים להיכנס לשטאנץ של המצב הזה לאחר שהטיפו להם על זה, הם חיים את מה שכתוב ונהנים להיות חלק מזה; הגבר נהנה לא להבין בקניות, והאשה, אחרי שראתה מספיק סקס העיר הגדולה והחרא הזה, נהנית לא להבין מה יש בכדור הזה שעשרים שניים רודפים אחריו.
יאיר, בשביל זה יש לנו מספיק רווקות בעלות טור אישי.
הנתון בו הכותב כותב על אותה אשה שלא יודעת מה זה אופסייד והגבר עם הגרעינים השחורים- הוא בעצם המצב[2].
לא על זה אני רוצה לדבר איתך[3].
מה עשית בעצם שכולם נגדך? עשית סדרת טלוויזיה בפריים-טיים, אתה מגיש תוכנית טלוויזיה שלא מחייבת, אגב[4],  שאלות נוקבות, אתה חילוני שמצטט מהתנ"ך, סיגרים, ג'ל, וכו'. נו אז? באמת: נו אז? מה זה מאיים כל-כך על אנשים?
התשובה היא פשוטה מאוד. הקוטלים אותך, בעצם מפחדים ממילה אחת: בורגנות.
בשבילם אתה סמל לפחד הגדול שלהם, למה שאולי יקרה להם, שכנגדו הם הולכים במעגלים בשביל לא להגיע אליו, לשיניים המחודדות שיתבלו, לתסכול שלא יניע אותם יותר (גם אותי[5]), שהם ייהנו מכוסית קוניאק ועינת שרוף בהופעה.
אני לוקח את הצד שלך עכשיו, בדיוק כמו אותם אנשים שלוקחים עכשיו את הצד כנגדך; איפה שכל העדר נמצא- הולכים הפוך. תחשוב על דודו טופז בכתבת רטרוספקטיבה של עוד 30 שנה, איך העלימו אותו ואיך יפרגנו לו, או אם לא יפרגנו- ימצאו בו (שוד ושבר), חן מסוים. כבר עכשיו זה קורה.
כתיבה היא כתיבה היא? כתיבה, נכון. כמו שבורגנות היא בורגנות כפול 3, אבל ממזמן אין לך שליטה על כלום, אתה פרסונה ציבורית ואתה מחויב למישהו, לא ברור לי למי, אבל כנראה שאתה מחויב. אבל ממתי אתה חייב למישהו משהו?
 וזה מתחיל שם, ונגמר שם. במשפט הסתום הזה לכאורה, ילדותי כמו שהוא נשמע, מעין שכנוע עצמי וכו'- אתה לא חייב לאף אחד כלום.  באמת[6].
הבעיה היותר גדולה היא כאשר אתה לא יכול להוכיח כלום, ואתה לא יכול להוכיח כי המצב סוגר עליך; אם תענה מעל לגלי האתר העיתונאיים תשובה למבקרים- תראה חלש, אם לא תענה- תראה קונכייתי, ואם, הגרוע מכל אתה מודע לשני אלה- אתה בכלל משותק.
 אומנם בחרת בדרך לא דרך, ענית להם בטור אישי במגזין "בלייזר",  ובזאת שיקפת  את עצמך כתשובה מוחלטת למי אתה, גם אם לא רצית. זה אתה; לא עונה וגם לא-לא עונה. טור אישי שלא עונה, אלא רק מראה את המודעות שלך על מה שהכותבים אומרים עליך.
 שום תשובה שלך – רק דיבוב מח מבקריך. בזה שוב אתה נותן למבקרים כפית אווירון לפה; קיקבוקסינג עד מחר, אבל בלי דם.
ואני אומר, תתרגז! כי אתה אמור להתרגז, הדם שנשפך עליך, ארסי באופן מבהיל.
שוב, אני לא יודע באיזה צד אני, אני לא כל-כך אוהב מבקרים, ביקורת מבקרים יותר קרובה אלי[7], מצד שני גם סיגר נהנתני  לא עושה לי טוב, כמו גם אנשים שרוקדים על שולחנות וזה לא בא להם באופן טבעי[8].
 אבל להיות חייב משהו למישהו? מפרינג' ועד פריים טיים- אף אחד  לא צריך להיות, ובזאת אני חוזר לשאלה הטבעית הזאת, זאת שהייתה קיימת אצל כל אחד, אבל מרב שחייה בתובנות, נשכחה; אתה חייב למישהו משהו?
 אנשים צריכים לשחרר, עשייה היא התשובה. עשייה, והשענות אחורה. השענות שיודעת שמפה זה כבר לא אתה. להבין את זה, זה כתפיים קלות.
 
 


[1] כאשר אנשים צריכים להוסיף משהו כמו "ולא בהתנשאות" או "ולא בציניות" בשביל הבהרה- זה אומר שהגענו למצב עצוב.

[2] כמו גם השאלה הניצחית: "מיהו ישראלי". מישהו ישראלי הוא שמגדיר מיהו ישראלי.

[3] כאשר הכותב (אני), נותן דברי שלילה על המושא, ואומר ש"זה לא הנושא", זה טריק ידוע להעברת דעה בדלת האחורית כביכול.

[4] "אגב"- מילה שאתה חוזר עליה. פעם אפילו המאייר (הקודם) שלך, העיר לך על זה. אני אוהב את זה, אגב. (באמת שלא רציתי שיצא מסטיק ושאני אשתמש ב"אגב" בסוף הערת שוליים זאת).

[5] כאשר הכותב "משתתף" במשהו לא טוב, או מודה באשמה, זה יותר גרוע מאירוניה עצמית.

[6] ראה הערת שוליים 1

[7] כן, כמו הנוכחית.

[8] כמו שטענץ הגבר מול האשה- הרוקדים על השולחנות, רוצים לעשות את מה ש"ההם", בלי המודעות העצמית עושים.

 

 

עוד ביקורת על ביקורת

 

 

 
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרית  On יוני 13, 2005 at 3:42 pm

    מעניין, מה שאתה אומר. בעל הטור אינו משקף מצב קיים (האופסייד והאשה, הקניות והבעל), אלא ממציא אותו. יש לך הוכחות לכך?
    כלומר, אני די בטוחה שהצבעה על משהו מגדילה ומעצימה את התופעה. אבל להמציא אותה יש מאין?

    (חוץ מזה, הוא כן עונה. היתה לו הערה באחד הטורים שלו על הטוקבקיסטים. זה היה די פתטי. עיתונאי מזוהה לא יכול לענות לטוקבקיסטים עלומים. זה לא כוחות).

  • אודי שרבני  On יוני 13, 2005 at 4:01 pm

    לא, הוא לא ממציא יש מאין. אבל ממזמן האשה יודעת מה זה אופסייד וכו', אבל מה שנהיה זה שהכותב שכותב על האשה והבעל, יענו הבדלי התפיסות, היא הכתבה או הנושא

    ולגבי זה שהוא עונה- דיברתי על בעלי טורים אחרים לא על טוקבקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: