מסטיק אבטיח, טור נובמבר 2004

אני אגמור כתָבת "7 ימים" מהלכת אם לא תחזיקו אותי

 

כתבות של "7 ימים", עליהן כבר נאמר, אמאש'ך פתחה את הלב בעמוד האמצעי, אבאש'ך ביים תמונה שלו עוד בבית מול המראה.

"7 ימים",

תמיד יש שם מישהו שנחת בניו יורק רק עם חמישים דולר "ותראו איפה הוא היום".

אני לא רוצה להיות באיפה הוא היום

תמיד יש שם מישהו שמאס באיזו ביצה מסוימת, הלך לשתוק בצפון (אולי אפילו התחיל לגדל

גרניום ריחני) ולא מעניין אותו, עם האני המשוכלל שלו, שהוא יהיה ב"תראו איפה הוא היום".

אני לא רוצה שיעניין את עצמי שיעניין אתכם איפה אני לא היום

כתבות "7 ימים", הן כתבות "7 ימים" כשלעצמן.

עד אז,

אני אתחפר כאן בבוץ עד שיחלפו העננים.

אחרי זה, אני כבר אהיה כתבה מסוג חדש.

 

מפתקאות כיס של מרצה מהקורס לפסיכואנליזה

 

– לתת דוגמאות של מטופלים אישיים.

– לשלב פליטה מוכנה מראש ואז להגיד "זו למשל, היתה פליטה פרוידיאנית".

– אם סטודנט שואל על מקרה מסוים, אז להגיד לו בחיוך אירוני "אתה רוצה לדבר על זה?"

 

מתלצלץ

 

כשאמרו שעראפת "התלוצץ עם רופאיו", מה זה אמר בדיוק?

שהוא עשה חיקויים של יאצפן?

של טוביה צפיר?

שהוא סיפר לרופאים בדיחה שמתחילה ב- "ערבי, שני  יהודים ואמריקאי לחצו ידיים במדשאת הבית הלבן"?

או שאולי אמר לרופאים, ממש על סף גסיסה, שזה יהיה ממש גדול אם הוא יידחף לרבין לתאריך. "תארו לכם", הוא אמר.

אחרי זה הוא נכנס לזה, וצעק "כן, כן! נתקו אותי, אני רוצה גם!"

מזל שיש סוהא.

 

משפט סיום של סיפור עם מוסר השכל על השלמת מצב, בעזרת דימוי של זמר שהשתנה לו הקול כדרך הטבע

ואז הבנתי, חוזליטו כבר לא רלוונטי.

 

קפוץ! (סימולציה)

 

הוא הסתכל למטה. לפני זה, הוא החליט לראות איך זה להתאבד ואחרי זה לצאת מזה.

קשרו לו את החבל לרגליים, חזרו לו שוב על אותם דברים והוא הנהן בראשו. הוא ניסה לסדר לו בדמיון את המסדרון הזה שכולם מדברים עליו, הוא לקח נשימה ארוכה וקפץ.

זה נמתח עד הסוף, עלה וירד כמה פעמים.

בערך בשלישית, הוא כבר חזר לעצמו.

 

מדור השידוכים המשחקמילי של מסטיק אבטיח

 

וורקוהוליסטית מחפשת אלכוהוליסט לעתיד וורכוהוליסטי.

 

לעורך (1)

 

האם זה שהוספתי את "מתיש" במדור השידוכים למעלה זאת מעין מגננה שלי? כי אם אני זה שאומר "מתיש", אז ניקיתי כל ביקורת על המתישות?

 

לעורך (2)

 

האם זה שכתבתי את לעורך (2) מנקה את הביקורת על לעורך (1)?

 

לעורך (3)

 

תעצור אתה את הדבר הזה, המעגליות חזקה ממני.

 

מחיאת הכף הראשונה ותחנה סופית של אוטובוס

בהופעה שהיה בה (קונצרט אופרה של סיום תואר שני) הוא מחא כפיים ראשון בסיום השיר.

אחרי זה, כשראה שהפסנתרן היפני שהביאו לזמרת בעצם לא סיים עד הסוף, הוא התחפר במושב וחיפש עיניים בשביל להנמיך את הסיטואציה.

מאז, כשהוא נוסע לעבודה באוטובוס עד התחנה הסופית, הוא מחכה שכולם ירדו.

לפעמים, המחשבה שכולם יעשו כמוהו וגם יחכו, גורמת לו להזיע.

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • בסנוורים  On נובמבר 21, 2004 at 8:27 am

    האחרון מצויין.

  • זאתי משמה  On נובמבר 21, 2004 at 10:08 am

    איזה יופי. באמת, לא סתם.

  • agam  On נובמבר 21, 2004 at 11:02 pm

    יש לך ראש פורה ויצירתי מלא רעיונות מקסימים.
    האם את הרעיון על הקונצרט לקחת מהדמיון או מחויה במציאות

  • בן-אדם  On נובמבר 26, 2004 at 4:11 pm

    סחטיין.

  • ההיא, לא משנה  On דצמבר 11, 2004 at 7:07 pm

    משעשע בעליל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: