שנה לגמרי. (סיכום 2003)

אתם מבינים. ביקשו ממני לסכם את השנה האחרונה, יענו כתבת סילבסטר, החג ההוא שמחפשים עם מי להתנשק בחצות, עוד נשיקה לאוסף הנלוז.

נלוז. אני מת על המילה הזאת.

 גם את אינטרטקסטואלי אני אוהב.

אני אוהב את אינטר', כי היא נותנת לי ברירית מחדל.

כל בן-אדם שכותב יודע שהבריחה הכי קלה מלכתוב על משהו, זה לכתוב על כך שאין לו על מה לכתוב; לעשות את הדבר הזה כנושא, בכך לברוח באלגנטיות מהנושא עצמו, ולקבל כסף על-פי מילה. (עד עכשיו 78 מילה- לא כולל את "עד עכשיו 78 מילה". הופה, עכשיו 87)

אז אני, כאילו הולך לסכם לכם את השנה, להראות לכם יענו דברים שלא ראיתם, או כאלה שראיתם, אבל לא דרך הפילטר שלי (112).

פילטר שלי. שמענו. (אירוניה עצמית, דרך אגב, היא גם שיטה טובה להגיד משהו רציני מבלי שיצחקו עליך, ראו לעיל "שמענו").

אז מה היה לנו?

היה לגמרי.

מצנע? זקן של רמי וויץ. שרון? בלון. עמיר פרץ? מטאטא מדרכות הידראולי. טומי לפיד? מרב מיכאלי. (או שזה יאיר?)

פוליטיקה ממש לגמרי, יש לנו בארץ שלנו. גם הכתבה הזאת תהיה לגמרי, כמו  התקשורת בארץ שלנו,  כמו העיתון הזה, שהוא בכלל לגמרי, פעם היו בו אנשים אנטי-משהו; קניות, גלובליזציה, מיסחור, דוגמניות מלאות. וזה כל מה שאני כותב על פוליטיקה? (196).

הלאה. (197)

סדאם חוסיין.

אז סדאם חזר. "סדאם חוסיין- הקאמבק", או יותר טוב יהיה "מת להיות סדאם חוסיין 2".

איפה הוא לעזאזל? המוצא הישר יקבל פרס  לשבת בשורה הראשונה בתוכנית של יאצפן.

יש כמובן את האפשרות שהוא מת, אם הוא יכול  בכלל למות. שמועות על  פיצוץ סימלי מתחת לאיזה בונקר  יסגור מעגל ציוני יפה.

הוא יכול גם סתם להתפוצץ מממתקים, ואחרי זה יהיו שמועות שראו אותו במסצ'וסאט.

מסאצ'וסססט. אני אוהב להגיד את זה.

שובו של השפמנון מעיראק החזיר לנו את תחילת שנות התשעים שהיה לנו כל-כיף בהן.

"אדון סדאם, זה לא איראן, אמריקאן. בום-בום."

הערת הכותב: טקסט זה שוגר למערכת לפני שמצאו את סדאם חוסיין.

 בקיצור, אין לי כח לתקן את זה. (עיין ערך עצלות במסווה של 'קטע'). זה היה מבטל לי את מסאצ'וסט.

סדאם חוסיין, ללא ספק, החזיר לנו את הגיטרות והדיסטורשן שהיו חסרים לנו. איתו גם חזר הרוק-אנד-רול,  פצצות לגבות אאוט, פצצות לשפם אין. עלה לי? ירד לי.

 היה לנו נורא כיף (שוב) להיזכר ב-מה היה; איך לא פתחנו את הפילטר של המסכה, איך הלכנו לראות טילים נופלים בבית-דני, והיה גם את ההוא, הבאבא-בובה. אולי נעשה תוכנית טלוויזיה עם שירה בציבור? ככה בשביל האיחוד. רגע, זה לא ההוא מ"היהודים" שם על האורגן?

איזה כיף. לא מייצרים כלום. מגיע עיראקי (398) ומרגיע אותנו שזה בעצם טוב למחזר. לשיר ביחד  בשביל לזכור איך פעם היינו שרים ביחד. אין כמו להיזכר בערגה.

ערגה. גם את המילה הזאת אני אוהב.

הלאה.

רק בן אדם גאון יכול להמציא מחלה במכוון על תרבות המערב. הסארס, זוכרים?

רק בן אדם גאון יכול להלביש על  מנהיג מאפגניסטן המצאה כזאת של מחלה. הסארס, זוכרים?

רק בן אדם גאון יכול להוריד שני מגדלים.   

מצד רביעי, הבניין הכי גבוה במזרח התיכון, נמצא עכשיו ברחוב אבא-הילל.

הלאה.

שרון יואב פיראס ונינט הגישו לאחרונה לזכייני ערוץ 2 הצעה לסיטקום על זמרת מהפריפריה שהתאהבה בערבי שמצטט פסוקים מהתנ"ך ושיש לו גומות חן.

עדיין לא יודעים מה יהיה בפרק הראשון, אבל לפחות יש אפיון דמות אחת.

יש להם פגישה ביום ראשון בבוקר.

הלאה.

רגע,  נראה לי שמצלמים אותי עכשיו.

אני אשחק אותה כותב משהו: חהיקןכחכחכ54555כענ96חלהבמבמבחב . זהו, הלכו.

הלאה.

ערוץ המוסיקה נפתח. 24. זאת סידרה של יום כיפור, שכל עם ישראל לוקח את הקלטות ורואה ברצף עד שיוצא לו מהאף הקליפ החדש של סגול 59 שנטחן עשרות פעמים ביום, מחמת חוסר היצע.

מגיע הרבה ל-24, מגיע הרבה לסגול 59. (574. כן, דווקא כאן.)

וגם לסאבלימינל והצל, למרות שהם כאילו התמסחרו כזה?  (בינינו, תעשה פרסומת לשוקו קארלו, תעשה פרסומת לסוכריות גומי במשקל. קח את הכסף, ותן להם לדבר ללאמפות).

ברייק קטן: זה שאני ממלא עמוד או שניים מלאים בשטויות זה מילא. אבל זה שהצהרתי על זה שאין לי מה לכתוב, ואני עושה מזה קטע, זה נותן לי מרחב נשימה אצל הקורא? תשובה- לא. זה עדיין שטות אחת גדולה (642) כל הכתבה הזאת. אבל "לפחות אני מודה".

הלאה.

 

בתחום הכלכלה הייתה לנו גם שנה לגמרי.

ויקי כנפו צועדת, ויקי כנאפו  מתארחת בכיכר הלחם, ויקי כנאאפו הולכת לכנסת, ויקי כנאאאפו מתארחת אצל אורנה דץ. במהפך. עם הראש למטה.

שרי אריסון עזבה אותנו. אם יש עוד הוכחה לזה שאנחנו עם של טמבלים, אז הנה. מתעסקים בשטויות אנחנו. לא חבל? היא נותנת כסף! מה איכפת לנו שייע גלזר?

וחוץ מזה,  דווקא  פעם עבדתי בקייטרינג והייתי "אחראי החלפת מאפרות" באיזה אירוע של משפחת אריסון. דווקא אנשים נחמדים. לא חבל?

מובטלים על גבי מובטלים  על גבי עיצומים על גבי לחם לבן פרוש בכיכר המדינה. עם זיתים.

אולי נעשה כתבה כאילו על ההבדל הזה בין המוכרות  (753) בכיכר המדינה לבין טוויטו מנהיג כיכר הלחם  והחברים שלו? כן-כן!

נכניס גם פן מזרחי-אשכנזי. וואלה, רעיון גדול. ובאמצע יהיה כאילו פרסומת של פלאטו שרון, הוא יגיד: "את זה עוד לא עשו".  

לא מצחיק.

ועכשיו בדיחה:

אני חושב שאני אקנה הודנא אקסנט. (מתוך בדיחות שמשתמשים בהן רק 24 שעות ראשונות).

ספורט לגמרי.

קלינגר-נמני-הרציקוביץ'-בנין, זה ההוכחה שהחיים הם ריל-טי-וי על ריל-טי-וי? ישנה אפשרות כזאת. לא היה לנו הרבה זמן מלחמה עם זיקה למועדון וסמל כמו עם המקרה של מכבי תל-אביב ,"סוני" , ונמני. זכר למאורעות אהוד בן-טובים, "אווזי", ובית"ר ירושלים. 

ופתאום, ככה באמצע החיים, גם החליטו בשבילי שאני צריך לשלם כסף בעבור משחק של הפועל פ"ת נגד אח"י-נצרת ( ערבים כדוגמא למשחק מעפן). התחילה לה אופנה חדשה. שלם וצפה!

מה זה, פורנו? (כאילו,  גם את זה כבר אין בתשלום. הבנתם?).

אז אני אלך (שוב) לחנות הוידאו הקרובה, ואקח את הסרט על יוהן קרוייף, "חולצה מספר 14". הוא מעשן במחצית שם. וזה היה בשנות ה-70.

אצלנו, רק עכשיו אלון מזרחי לומד אנגלית.

אצלנו, רק עכשיו כדורגלנים מתחילים לעשות צחוק מעצמם בכוונה ולהשתתף בהצגה.

הארי פוטר מת.

הסופרת ביקשה שיעשו מהגופה שלו נייר משומש.

הסכם ז'נבה.

גם את רומן מהפטיש רצו לקחת לשיחות ז'נבה, אבל כבר לא היה מקום במטוס.

הוא גם יותר מדי רוסי.

בלאד.

הסתפקו בעמוס עוז.

יוטפו.

וזה בכלל לא עיתון שמופץ רק בתל-אביב, ואני מכניס את רומן בבועתיות שכזאת.

יוטפי.

 

אז איזה שיר נכתוב על השנה הזאת?

                                  "אנחנו הילדים של חורף 2003,

                                   גם של הקיץ.

                                   אשתי ילדה,

                                   הודיעו לי ב-"SMS

 

ואיך הייתה השנה שלך?

וואלה, לגמרי.

 

 

(החתום למעלה שונא את הציניות (ואת המודעות על המודעות) שלו כל פעם שהוא קורא את עצמו לאחר מעשה. (באמת) הוא רוצה להדגיש שבדברים אחרים שהוא כותב הוא לא ככה.)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • היידי  On דצמבר 27, 2003 at 11:40 pm

    להתנצל על הציניות של עצמך זה לא פחות מנייריסטי מלהגג על הקשיים שלך בכתיבה על נושא לפי מילים.
    אתה רגיש ופגיע? תכתוב ככה. זה הכל

  • שלומי  On דצמבר 28, 2003 at 9:44 am

    אין פה שום דבר ציני ושום דבר מודע או מודע למודעות של עצמו, זה סתם דבר אדיוטי ומנייריסטי שאין מאחוריו כלום.

  • שולי  On דצמבר 28, 2003 at 12:45 pm

    כנראה שהיתה סיבה טובה..
    (10)

  • שלשולי  On דצמבר 28, 2003 at 4:36 pm

    כולם פה כתבו מנייריסטי, כנראה שזה כיף לכתוב "מנייריסטי"
    או שזו דרך טובה להעביר ביקורת כשאין ממש מה להגיד "מנייריסטי".
    בכל מקרה לסכם את השנה בלי להזכיר את שמעון זה קצת מעליב לא? (33)

  • מלודי נלסון  On דצמבר 29, 2003 at 12:14 am

    "If the world weren't such a beautiful place, we might all turn into cynics"
    (זה של פול אוסטר)

    ולגלגל על הלשון מסצ'וסט זה באמת כייף

  • אודי - לא שרבני  On מרץ 1, 2004 at 7:02 pm

    מגיבים פלצנים
    אודי שרבני – אתה גדול אתה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: