ארכיון חודשי: דצמבר 2003

אמאש'ך אבאש'ך, והפעם: חתונות.

 

אמאש'ך עיצבה בפוטו-שופ את ההזמנה של החתונה

אבאש'ך מתחיל עם הרקדניות של הבר האקטיבי

אמאש'ך רבה על השיר כניסה לחופה

אבאש'ך בתמורה רוצה לבחור את השיר סלואו

אמאש'ך לא הספיקה לאכול כלום

אבאש'ך אומר הבאתם רב חברמן

אמאש'ך גונבת את הפרחים עם הספוג הירוק

אבאש'ך לוקח שאריות בשר לכלב בבית

אמאש'ך מתכננת עם חברה שלה לאן לזרוק  את הזר

אבאש'ך משחק אותה זורק מחיר גבוה בכתובה

אמאש'ך עושה רשימות מי הביא מה

אבאש'ך מרים על הכתפיים

אמאש'ך הולכת לטעימות גם אחרי שהתחתנה

אבאש'ך הזמין שחקני כדורגל לחתונה

אמאש'ך עוברת בין השולחנות

אבאש'ך שם שיר מזרחי בשביל הקטע

אמאש'ך רוצה מקסימום שלושה שירים מזרחיים

אבאש'ך אומר אי אפשר חתונה בלי מזרחית

אמאש'ך מחליפה שלוש שמלות בערב

אבאש'ך אומר שהצד שלו הביא יותר כסף

אמאש'ך התלוננה ששמו אותה ליד הרמקולים

אבאש'ך סופר צ'קים באותו הלילה

אמאש'ך נוחתת ממסוק

אבאש'ך מפנק את החבר'ה שלו בתוצרת חוץ

אמאש'ך הקיאה

אבאש'ך הציע נישואין בגרפיטי על איילון דרום

אמאש'ך עשתה פינה בדואית

אבאש'ך הזמין מתופפים שחזרו מהודו

אמאש'ך נתנה  אולטימטום

 

 

מאה בתיסכול (המדריך לעליונות)

              

שוף זה, מרוצה מעצמו.

כולו.

אסור. מה פתאום, חס וחלילה.

אלה שלמטה, הם העליונים.

מסתכלים בבוז אם עלית בלוול, אם "עזבת אותם".

שוף זה, מרוצה מעצמו.

כולו.

ציניקלים זה אחלה מקצוע.

מאה.

 

תגידו גבינה

 
 
אני חייב, פשוט חייב לראות אם אני מזהה את כל הפרצופים שתלויים על הקיר. אני לא יכול לאכול שום לאפה בלי שקודם אני אעשה סיבוב לראות מי על הקיר.

הם מסתכלים עלי, חלקם עם טחינה על השפה העליונה, חלקם מחביאים ביס בניסיון אחרון של נון-שאלנטיות, ומחייכים.

ויש מסקנות: בועז שרעבי מקום ראשון על הקירות.

 אבל איך זה קורה בדיוק?  מתחת לקופה מונחת לה תמיד מצלמה טעונה? ואז מה?  פתאום שימי תבורי וננסי ברנדס מגיעים בארבע בבוקר אחרי הופעה לאכול כבד אווז, ואז ההוא  שעל הקופה מתקשר לבעלים ואומר לו "בוא, בוא, הגיעו מפורסמים". ככה? והבעלים עושה את המאמץ? זאת אומרת, הוא מגיע על פיג'מה? ואם הוא מאחר, שיפוצים באיילון, או סתם אירוע משפחתי,  הוא אומר לאחראי משמרת לא להוציא בינתיים את החומוס, לעכב מנות?

ומה קורה אם לעזאזל נגמרים הפילים במצלמה? האם בנוהל פתיחת משמרת יש סעיף "בדיקת כמה תמונות נשארו"?

ונורית גלרון ורפי רשף, הם באמת נהנים שמישהו בא ומתחבק איתם לתמונה?

צ'יז.

 

 

 

 

שנה לגמרי. (סיכום 2003)

אתם מבינים. ביקשו ממני לסכם את השנה האחרונה, יענו כתבת סילבסטר, החג ההוא שמחפשים עם מי להתנשק בחצות, עוד נשיקה לאוסף הנלוז.

נלוז. אני מת על המילה הזאת.

 גם את אינטרטקסטואלי אני אוהב.

אני אוהב את אינטר', כי היא נותנת לי ברירית מחדל.

כל בן-אדם שכותב יודע שהבריחה הכי קלה מלכתוב על משהו, זה לכתוב על כך שאין לו על מה לכתוב; לעשות את הדבר הזה כנושא, בכך לברוח באלגנטיות מהנושא עצמו, ולקבל כסף על-פי מילה. (עד עכשיו 78 מילה- לא כולל את "עד עכשיו 78 מילה". הופה, עכשיו 87)

אז אני, כאילו הולך לסכם לכם את השנה, להראות לכם יענו דברים שלא ראיתם, או כאלה שראיתם, אבל לא דרך הפילטר שלי (112).

פילטר שלי. שמענו. (אירוניה עצמית, דרך אגב, היא גם שיטה טובה להגיד משהו רציני מבלי שיצחקו עליך, ראו לעיל "שמענו").

אז מה היה לנו?

היה לגמרי.

מצנע? זקן של רמי וויץ. שרון? בלון. עמיר פרץ? מטאטא מדרכות הידראולי. טומי לפיד? מרב מיכאלי. (או שזה יאיר?)

פוליטיקה ממש לגמרי, יש לנו בארץ שלנו. גם הכתבה הזאת תהיה לגמרי, כמו  התקשורת בארץ שלנו,  כמו העיתון הזה, שהוא בכלל לגמרי, פעם היו בו אנשים אנטי-משהו; קניות, גלובליזציה, מיסחור, דוגמניות מלאות. וזה כל מה שאני כותב על פוליטיקה? (196).

הלאה. (197)

סדאם חוסיין.

אז סדאם חזר. "סדאם חוסיין- הקאמבק", או יותר טוב יהיה "מת להיות סדאם חוסיין 2".

איפה הוא לעזאזל? המוצא הישר יקבל פרס  לשבת בשורה הראשונה בתוכנית של יאצפן.

יש כמובן את האפשרות שהוא מת, אם הוא יכול  בכלל למות. שמועות על  פיצוץ סימלי מתחת לאיזה בונקר  יסגור מעגל ציוני יפה.

הוא יכול גם סתם להתפוצץ מממתקים, ואחרי זה יהיו שמועות שראו אותו במסצ'וסאט.

מסאצ'וסססט. אני אוהב להגיד את זה.

שובו של השפמנון מעיראק החזיר לנו את תחילת שנות התשעים שהיה לנו כל-כיף בהן.

"אדון סדאם, זה לא איראן, אמריקאן. בום-בום."

הערת הכותב: טקסט זה שוגר למערכת לפני שמצאו את סדאם חוסיין.

 בקיצור, אין לי כח לתקן את זה. (עיין ערך עצלות במסווה של 'קטע'). זה היה מבטל לי את מסאצ'וסט.

סדאם חוסיין, ללא ספק, החזיר לנו את הגיטרות והדיסטורשן שהיו חסרים לנו. איתו גם חזר הרוק-אנד-רול,  פצצות לגבות אאוט, פצצות לשפם אין. עלה לי? ירד לי.

 היה לנו נורא כיף (שוב) להיזכר ב-מה היה; איך לא פתחנו את הפילטר של המסכה, איך הלכנו לראות טילים נופלים בבית-דני, והיה גם את ההוא, הבאבא-בובה. אולי נעשה תוכנית טלוויזיה עם שירה בציבור? ככה בשביל האיחוד. רגע, זה לא ההוא מ"היהודים" שם על האורגן?

איזה כיף. לא מייצרים כלום. מגיע עיראקי (398) ומרגיע אותנו שזה בעצם טוב למחזר. לשיר ביחד  בשביל לזכור איך פעם היינו שרים ביחד. אין כמו להיזכר בערגה.

ערגה. גם את המילה הזאת אני אוהב.

הלאה.

רק בן אדם גאון יכול להמציא מחלה במכוון על תרבות המערב. הסארס, זוכרים?

רק בן אדם גאון יכול להלביש על  מנהיג מאפגניסטן המצאה כזאת של מחלה. הסארס, זוכרים?

רק בן אדם גאון יכול להוריד שני מגדלים.   

מצד רביעי, הבניין הכי גבוה במזרח התיכון, נמצא עכשיו ברחוב אבא-הילל.

הלאה.

שרון יואב פיראס ונינט הגישו לאחרונה לזכייני ערוץ 2 הצעה לסיטקום על זמרת מהפריפריה שהתאהבה בערבי שמצטט פסוקים מהתנ"ך ושיש לו גומות חן.

עדיין לא יודעים מה יהיה בפרק הראשון, אבל לפחות יש אפיון דמות אחת.

יש להם פגישה ביום ראשון בבוקר.

הלאה.

רגע,  נראה לי שמצלמים אותי עכשיו.

אני אשחק אותה כותב משהו: חהיקןכחכחכ54555כענ96חלהבמבמבחב . זהו, הלכו.

הלאה.

ערוץ המוסיקה נפתח. 24. זאת סידרה של יום כיפור, שכל עם ישראל לוקח את הקלטות ורואה ברצף עד שיוצא לו מהאף הקליפ החדש של סגול 59 שנטחן עשרות פעמים ביום, מחמת חוסר היצע.

מגיע הרבה ל-24, מגיע הרבה לסגול 59. (574. כן, דווקא כאן.)

וגם לסאבלימינל והצל, למרות שהם כאילו התמסחרו כזה?  (בינינו, תעשה פרסומת לשוקו קארלו, תעשה פרסומת לסוכריות גומי במשקל. קח את הכסף, ותן להם לדבר ללאמפות).

ברייק קטן: זה שאני ממלא עמוד או שניים מלאים בשטויות זה מילא. אבל זה שהצהרתי על זה שאין לי מה לכתוב, ואני עושה מזה קטע, זה נותן לי מרחב נשימה אצל הקורא? תשובה- לא. זה עדיין שטות אחת גדולה (642) כל הכתבה הזאת. אבל "לפחות אני מודה".

הלאה.

 

בתחום הכלכלה הייתה לנו גם שנה לגמרי.

ויקי כנפו צועדת, ויקי כנאפו  מתארחת בכיכר הלחם, ויקי כנאאפו הולכת לכנסת, ויקי כנאאאפו מתארחת אצל אורנה דץ. במהפך. עם הראש למטה.

שרי אריסון עזבה אותנו. אם יש עוד הוכחה לזה שאנחנו עם של טמבלים, אז הנה. מתעסקים בשטויות אנחנו. לא חבל? היא נותנת כסף! מה איכפת לנו שייע גלזר?

וחוץ מזה,  דווקא  פעם עבדתי בקייטרינג והייתי "אחראי החלפת מאפרות" באיזה אירוע של משפחת אריסון. דווקא אנשים נחמדים. לא חבל?

מובטלים על גבי מובטלים  על גבי עיצומים על גבי לחם לבן פרוש בכיכר המדינה. עם זיתים.

אולי נעשה כתבה כאילו על ההבדל הזה בין המוכרות  (753) בכיכר המדינה לבין טוויטו מנהיג כיכר הלחם  והחברים שלו? כן-כן!

נכניס גם פן מזרחי-אשכנזי. וואלה, רעיון גדול. ובאמצע יהיה כאילו פרסומת של פלאטו שרון, הוא יגיד: "את זה עוד לא עשו".  

לא מצחיק.

ועכשיו בדיחה:

אני חושב שאני אקנה הודנא אקסנט. (מתוך בדיחות שמשתמשים בהן רק 24 שעות ראשונות).

ספורט לגמרי.

קלינגר-נמני-הרציקוביץ'-בנין, זה ההוכחה שהחיים הם ריל-טי-וי על ריל-טי-וי? ישנה אפשרות כזאת. לא היה לנו הרבה זמן מלחמה עם זיקה למועדון וסמל כמו עם המקרה של מכבי תל-אביב ,"סוני" , ונמני. זכר למאורעות אהוד בן-טובים, "אווזי", ובית"ר ירושלים. 

ופתאום, ככה באמצע החיים, גם החליטו בשבילי שאני צריך לשלם כסף בעבור משחק של הפועל פ"ת נגד אח"י-נצרת ( ערבים כדוגמא למשחק מעפן). התחילה לה אופנה חדשה. שלם וצפה!

מה זה, פורנו? (כאילו,  גם את זה כבר אין בתשלום. הבנתם?).

אז אני אלך (שוב) לחנות הוידאו הקרובה, ואקח את הסרט על יוהן קרוייף, "חולצה מספר 14". הוא מעשן במחצית שם. וזה היה בשנות ה-70.

אצלנו, רק עכשיו אלון מזרחי לומד אנגלית.

אצלנו, רק עכשיו כדורגלנים מתחילים לעשות צחוק מעצמם בכוונה ולהשתתף בהצגה.

הארי פוטר מת.

הסופרת ביקשה שיעשו מהגופה שלו נייר משומש.

הסכם ז'נבה.

גם את רומן מהפטיש רצו לקחת לשיחות ז'נבה, אבל כבר לא היה מקום במטוס.

הוא גם יותר מדי רוסי.

בלאד.

הסתפקו בעמוס עוז.

יוטפו.

וזה בכלל לא עיתון שמופץ רק בתל-אביב, ואני מכניס את רומן בבועתיות שכזאת.

יוטפי.

 

אז איזה שיר נכתוב על השנה הזאת?

                                  "אנחנו הילדים של חורף 2003,

                                   גם של הקיץ.

                                   אשתי ילדה,

                                   הודיעו לי ב-"SMS

 

ואיך הייתה השנה שלך?

וואלה, לגמרי.

 

 

(החתום למעלה שונא את הציניות (ואת המודעות על המודעות) שלו כל פעם שהוא קורא את עצמו לאחר מעשה. (באמת) הוא רוצה להדגיש שבדברים אחרים שהוא כותב הוא לא ככה.)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מיאו

 

                                  

"מיהו תל אביבי לדעתך", שואלים בעיתונים.

"אחד שבא מהפריפריה ומשחק אותה תל-אביבי", זאת בדרך כלל התשובה.

לא.

זה אחד שמדגים את "מיהו תל-אביבי" על אחד שבא מהפריפריה ומשחק אותה תל-אביבי.

"מיהו ישראלי", זה יותר פשוט.

מיהו ישראלי, זה אחד שמגדיר מיהו ישראלי.

 

מיהו בן אדם שיש לו טריקים מתחת למעיל?

אחד שבראיונות  "תעודת זהות", ייתן את אותה תשובה לתכונות אופי שלו:

תכונה חיובית – רגיש

תכונה  שלילית – רגיש.

זה סתם בן אדם שבחר בפיתרון קל.

הוא "עלה על משהו".

 

מיהו בן אדם משועמם?

 

בלוג מוקומנטרי – סקיצה.

היום הלכתי ברחוב.

ראיתי איזה מישהי.

הוצאתי  משקפי שמש, והלכתי הביתה.

פתחתי מחשב, ואיזה מישהו (חשוב כנראה, שהרבה אנשים שונאים עכשיו)  כתב ביקורת על הבלוג שלי.

* פה צריך להיות כל מיני הפניות למאמרים, תגובות וכו'.

מחקתי, החזרתי, פורומים. אל תשאלו.

היום היה לי יום סבבה.

 אחרי זה קניתי ארטיק מלון.

אני רוצה להגיע ל245 תגובות.

 

 

 

בלוג מוקומנטרי

בעצם, כל הבלוגים (אלה שבלי התמונה) הם בלוגים מוקומנטרים.

לא?

אם הם רוצים או לא.

הם מוקומנטרים.

גם אם התחילו כלא, שנייה אחרי שהם באוויר- הם כן.

ומהיום, קצת נלך הלאה.

מוגש לכם בלוג מוקומנטרי.

אם בטלוויזיה אפשר, אז למה לא פה?

 

 

 

יחסי המרות בין ג'ימי פייג' לרוברט פלאנט. הופעות חיות.

קניתי את הדיסק המשולש של לד-זפלין.

יש גם די-וי-די מומלץ.

כשיהיה לי כסף, אני אקנה.

די-וי-די.

בינתיים אני מסתפק באוסף המשולש הזה שמאגד סיבוב הופעות של 1972, לפני שבונהם שחה בקיא של עצמו.

כשיהיה לי כסף, אני אקנה.

קשת של כינור ופדל ווא-ווא.

ג'ימי פייג' שולט במרות ברוברט פלאנט.

הוא חייב לחזור אחריו, פלאנט.

ג'ימי פייג' בודק בכל הופעה חייה כמה פלאנט הוא זמר גדול.

הוא מכריח אותו להיות טוב יותר. והוא טוב, הוא מה זה טוב.

ופלאנט נכנע.

הוא מחוייב לחזור בנהמה/ צריחה/ לחישה/ התכרבלות, אחרי הקולות האלה שפייג' מייצר לו.

והוא מייצר. הוא מה זה מייצר.

ג'ימי פייג' שם אשכול של דובדבנים מעל הפה של פלאנט, ולא נותן לו להגיע.

מדי פעם, פייג' מדבר על נושא אחד, וזה מביא אותו לנושא אחר. וככה הלאה.

ולך תחזור לריף המקורי.

פלאנט אומר בלב מגיע לו.

 

למה? ככה.

לאחר כל מיני הודעות נאצה (של אנשים אינטליגנטים, זאת אומרת בלי ח' ו-ע') שקיבלתי למייל האישי בקשר לזה, החלטתי שצריך להעלות שוב את הזה- הזה, ובכך למחזר את אותה רשימה ישנה,  ולעמוד מאחורי מיחזור אדיוטי מניפולטיבי, במסווה סיבתי.

הנה, מצאתי דרך להעלות אותה רשימה.

 למה? ככה.

%d בלוגרים אהבו את זה: