שטרקמן והמפורסמים

 

לשטרקמן יש דחף לדובב מפורסמים.  האמת שיש לו ביסוס כל כך פילוסופי לנושא כל כך אדיוטי, שאני כמעט מאמין לו, לשטרקמן. אבל אני מפקפק, ולו רק בגלל שאני מכיר אותו שנים, את האדיוט. יותר ויותר אני מאמין שהוא המציא את האידיאולוגיה על המעשה ולא להפך. שטרקמן, נו.

אני מבין אותו. עכשיו אני מבין אותו. אולי יותר נכון, עכשיו הוא מסביר נכון, או אולי עכשיו יש לו כלים להסביר את זה.

שטרקמן אוהב להציק ל"מפורסמים". איך שהוא רואה "מפורסמים", הוא מביא להם משהו. (מחמאה, טענה, משהו ייחודי מהעבר ש"רק הוא זוכר") ובעיקר מסתכל עליהם בתוך העיניים. "איפה?" הוא שואל. "מי זה, מי?"

עזוב, לא נעים.

"למה מה קרה?"

שטרקמן אומר שהוא "מוציא אותם מהסרט שלהם,  מעיר אותם".

שטרקמן פה בשביל להעיר אותם. שטרקמן מעיר "מפורסמים".

שיצאו מהקטע, הוא אומר.  "אפשר לומר שאני אפילו עוזר להם."

שטרקמן פה בשביל לעזור להם.

"מה אתה רוצה שאני אהיה פתטי?", הוא שואל אותי,"שאני אגיד לך מתחת לחולצת-גולף שלי משהו בסגנון של אל תסתובב עכשיו אבל הנה ההוא ממשינה".  ככה? לא. אני לא עושה את זה. ולו רק לא להיות ככה."

יותר טוב להתחבא מתחת לסוודר גולף?

או שאולי להמשיך לא ל"ספור" את ה"מפורסמים?"

אבל  האי ה"ספירה", היא הכי "ספירה", לא?

אבל שטרקמן מתוחכם. שטרקמן, נו.

הוא רואה "מפורסמים", אבל הוא מסתכל עליהם בשביל להראות שהוא לא-לא מסתכל עליהם.

יוצא לו אותו דבר.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • בטי בלום  On נובמבר 26, 2003 at 7:26 pm

    יותר מדי אנשים סביבי משתמשים במינוח הזה, "לספור".
    ועדיין, כסילה שכמותי, לא הצלחתי לרדת לסוף דעתם.
    מה זה אומר שספרתי או לא ספרתי מישהו ומאיפה הדימוי ההזוי הזה מגיע?

  • MaHaMatzh  On נובמבר 26, 2003 at 11:46 pm

    .בטי
    המונח "לספור" מתייחס לחשיבות הסיפרתית שאת נותנת לנושא כל שהוא בסולם מ-1 עד 10.

  • אילן גוט  On נובמבר 27, 2003 at 11:47 am

    לאחר שפלמח זאבי השתמש בו, מעורבב עם ניב אחר, באזכרה לאביו רחבעם. הוא אמר על רוה"מ שרון "הערבים לא סופרים אותך ממטר".

  • שכנותי  On נובמבר 27, 2003 at 12:35 pm

    מאופש = מעופש
    טענה = תענה

  • תקשר  On נובמבר 27, 2003 at 4:10 pm

    אבל בתכלס הוא לא חבר שלך, זה שאתה מכיר אותו מהמדיה לא נותן לך את הסיבתיות לדבר איתו או לפגוע בפרטיות ע"י מבטים.
    אם זה מגיע באופן אובססיבי כמו שאודי ניתח והציג אז אתה בבעיה חמורה עם עצמך, אתה מקבל איזשהו סיפוק שלא הצלחתי להבין מהשיחה הקצרה, הקריצה של "היי מה נשמע" או החיוך אפילו.

  • אה  On נובמבר 27, 2003 at 4:13 pm

    בהמשך לתקשר, אני יכולה להעיז ולטעון שאתה מספר לחברים שלך לאחר מפגש עם סלב' שפגשת אותו להבדיל מראית אותו…אתה זה שללא ספק חי בסרט ולא הסלב'…אולי גם הוא בעצם…זהו הבנתי זה לא שאתה מוציא אותו מהסרט שלו אתה פשוט נכנס לסרט שלו.
    לדעתי תמיד רצית להיות סלב' בתוכך…בגלל זה אתה מרגיש קירבה אליהם.
    סוג של סטיב?

  • גיל  On נובמבר 27, 2003 at 4:23 pm

    הוא ביטוי לגיטימי לגמרי, בעיני. אולי לא נעים, אבל מובן והגיוני.

    על השורש: הספרים הראשונים היו כנראה ספרי חשבונות, והיו מלאים בספַרות. מאז ועד היום התערבבו לנו ה"לספר" וה"לספור". וזה דוקא נחמד. אם את לא סופרת מישהו, כנראה שאין לך שום סיפור לקחת ממנו. או שאת לא עושה ממנו סיפור. לצורך עניין מסוים – הוא לא נחשב. בואי ניטול קורה לרגע ונודה – הרבה פעמים לא סופרים אותנו, הרבה פעמים אנחנו לא סופרים אחרים. אם היתה לנו קבוצה, לא היינו סופרים אותו ברשימת החברים בה, למשל.

    ולכן אין פה שום קשר לחלוקת ציונים, אלא להתעלמות או להתרשמות. האסוציאציה הראשונה שלי היא כשעושים בבי"ס "כוחות" בכדורגל. מי איתי ומי נגדי… כשלא סופרים מישהו, כאילו לא בחרו בו לקבוצה.

  • ג'נה  On נובמבר 27, 2003 at 4:54 pm

    עלמנת לחזק את הסברו של גיל,
    ספרותית: לספור = לקבוע את המספר הכולל.
    לכל אחד מהפריטים יש ערך\משקל.
    רבים המיקרים כאשר אנו סוכמים פריטים רבים אנו אינם מחשיבים בספירה את ה"מספרים הקטנים".
    לא סופרים אותם = לא מכללים אותם בתוצאה = לא מתייחסים אליהם = "אני לא סופר אותו, הוא אפס"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: