שינקין יום שישי. בלה, בלה, בלה.
ואני אומר, אם היה לי גג נפתח, דווקא הייתי נוסע לשם בצהריים.
הייתי מזיע בגג נפתח ושם מוסיקה.
הייתי נוסע לאט, אם היה לי גג נפתח.
או שהייתי הולך לאט. בלי משקפיים.
הייתי הולך לאט, ומסתכל. כמו בשנות השמונים.
בשנות השמונים, אפשר היה להסתכל, אז היה דני דותן וכאלה. ככה לפחות אמרו לי.
פעם לא היו ארסים. איכסה ארסים. איך הם מקלקלים לנו את יום שישי בשינקין.
אויש, יום שישי בשינקין זה ממש סיוט. אני הולך עם דיסקמן, ומבט של ממהר. אולי אני אעצור את הנשימה מרוטשילד, זה יספיק לי לפחות עד "האוזן השלישית". אני אכנס לשם, אגיד שלום לסופ-נאצי, נעשה מבט מבין של יום שישי, ואני אעצור את הנשימה שוב בדרכי החוצה.
ואני אומר, אם היה לי גג נפתח, דווקא הייתי נוסע לשם בצהריים. חייב לנסות פעם, להזיע עם מוסיקה כמו בן-אדם.
מתוך מסטיק אבטיח, 42 מעלות, מאי 2003
משלים בגרויות 
תגובות
מצחיק.
תרשה לי להתעטש לך על המסך.
זה עושה צבעוניות.
אגב, שרבני זה שערבני עם גג פתוח?
סליחה שאני ככה עדתית.
(אתה לא מהמגיבים, כן? רשימותטוס רייבאנדוס)